"רגע, מה זה המקום הזה" שאלה, לפתע האשה את בעלה. "אני מכירה את המקום, היינו פה פעם". "יפה זיהית נכון", החמיא הבעל על ההתמצאות המרחבית שלה, "כאן קנינו את הספה הראשונה שלנו מיד אחרי החתונה".
"אה נכון, כאן קנית את הספה הראשונה שלנו", מרירות ישנה צפה והועלתה.
"אבל כבר התנצלתי מלא פעמים ואני כבר לא חוזר כיום על טעויות הבוסר הללו", זה הדבר האחרון שהיה חסר לו עכשיו, שאשתו תעלה כאבים ישנים מהאוב.
♦♦♦
זוגיות נכונה מבוססת בהרבה על תובנה יסודית אחת, ההבנה שיש שוני גדול בין תכונות הנפש של האיש והאישה. עבודת החיים של בני זוג בין היתר, הוא להבדיל בין אופיים של גברים ונשים ולהשכיל איך להתמודד מול הפערים.
רבות מן הבעיות היו נפתרות מהר ואולי חלקם מלכתחילה לא היו נולדות, בהבנה מתאימה שכל מילה ואירוע מתפרש ונתפס בצורה שונה בין גבר ואשה.
עולם התוכן השונה והרכב הנפש האחר, גורמים לכך שגברים ונשים רואים ומרגישים דברים אחרת. ובהתאם גם תגובתם לכל סיטואציה היא אחרת.
הגמרא במסכת נידה (לא:) אומרת: "מפני מה האיש מקבל פיוס ואין אשה מקבלת פיוס, זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת".
מלמדת אותנו הגמרא, שעיקר השינוי בתכונות הנפש נובע מאיפה שהאדם בא. האיש שיסודו מן העפר בולע עלבונו בקלות וגם מקבל פיוס, כי בור שנוצר בחול אפשר לכסות בקלות עד שלא יהיה כל זכר לבור. אך האשה נבראה מן הצלע וחור שנפער בעצם הקשה לא מתאחה כל כך מהר. אבל גם אחרי שהחור יתאחה, לעולם תשאר צלקת ואם חלילה ייפערו חורים חדשים הם יתווספו על הראשונים.
גברים רגילים, שגם אם קורה ומישהו פגע בהם קשות או שהם נעלבו עמוקות, הם יעניקו מחילה גמורה אם יבקשו מהם סליחה כנה. אבל נשים הן שונות, וקשה להן מאוד למחות את רישומה של הפגיעה.
