בס"ד
הוא עמד בפאתי רחוב מלכי ישראל בואכה כיכר השבת, מבולבל ונטול עשתונות. בשאריות סבלנות אחרונות הוא דידה בין החנויות הנותרות, לאחר שהערב כבר ביקר ברבות אחרות.
רגליו כאבו, מוחו חדל לחשוב וראשו הלם. הטלפון לא פסק מלצלצל והוא אפילו לא שם לב, המוכר צעק עליו, כי ללא השגחה טיילו אצבעותיו על כל התצוגה וכשיצא החוצה התנגש חזיתית בדלת השקופה.
הוא שירך את דרכו הביתה מגאולה, עייף, מדוכדך ומאוכזב. הוא לא השיג את מטרתו וגם בזבז לריק שעות ארוכות. כמו בחג הקודם גם הפעם אין לו מתנה ושוב הוא יגיע לחג בידיים ריקות.
לרגע איפס אותו משהו מהרהוריו, היה זה רטט הטלפון בכיס מכנסיו. הוא הוציא אותה, נדהם לגלות על הצג שבע שיחות מאשתו שלא נענו. "מה קרה?" מיהר לחזור אליה בבהלה, "מה קרה לך?!" בקולה נמסכו דאגה ותוכחה, "כבר שעתיים וחצי אני מחפשת אותך, לאן נעלמת?
"האמת שזה היה למענך" ניסה להצטדק, "הלכתי לחפש לך מתנה". "תודה" השיבה ביבושת, "אבל הרבה יותר חשוב לי שתהיה זמין ותענה לטלפון כשאני זקוקה לך".
♦♦♦
כותב בעל החובת הלבבות: יש דברים שאדם צריך ובלעדיו חייו אינם חיים, ויש דברי מותרות מאוד נחמדים אך הם אינם נחוצים לחיים.
כמידת נחיצותו כך זמינותו:
חמצן – שאדם חייב לנשום בכל רגע – נגיש בהבל אף וכל זמן שאדם בריא ונושם ברוך ה' באופן עצמוני הוא חינמי לחלוטין, מים – שהם משניים – מצריכים פתיחת בקבוק או ברז ומזיגה, אוכל – שאפשר לשרוד יממות ספורות בלעדיו – כבר עולה יותר וצריך לקנות מצרכים בחנות ולבשל, ואילו יהלומים – שהם ממש לא נחוצים לחיים – עולים דמים מרובים וצריך לחצוב אותם בהרים.
כך גם בזוגיות. הרבה פעמים שואל בעל את עצמו "מה אשתי הכי רוצה או צריכה ממני", ולפעמים התשובה סוטה למחוזות של מתנות יקרות ופעולות מיוחדות. אבל התשובה הפשוטה והנכונה צריכה להימדד במדד הזמינות והקלות.
מהו הדבר שתמיד זמין לך להעניק לה שאינו עולה לך מאומה והוא גם הכי נחוץ לה?
תשומת לבך המלאה
האשה נבראה בשבילך והיא רוצה להרגיש כל הזמן שאתה חושב עליה, שתרגיש שאתה זקוק לה ושמעייניך יהיו נתונים תמיד עליה. לאן שלא תפנה ובמה שלא תהיה עסוק, אל תשכח ממנה לרגע.
