אחד משיעורי ההכנה שאני מעניק לחתנים כחלק מההדרכה לחתונה נקרא – בגדים.
שיעור שלם שנועד להכין את החתן המתעתד להיות אברך נשוי, למקומו של הבגד בחייה של האשה.
אני ממחיש לו את הסיטואציה הבאה:
יגיע היום השלישי של השבע ברכות, אתה תלבש שוב את השטריימל והבעקיטשע, מקסימום מחליף בין הדוגמא היותר חלקה לאחרת בעלת הדוגמא היותר פרחונית. אבל אשתך הטריה, היא תעמוד מול הארון ותבחר בקפידה סט בגדים מיוחד שנועד לשבע ברכות הנוכחית, שאינה כוללת חלילה פריט לבוש שכבר נלבש בשבע ברכות אחר.
הבחור התורן תמיד פותח מולי זוג עיניים נדהם, הוא שרוי בעולמה של ישיבה ולכאן הוא הגיע בכלל עם חלאט'ל חצי מרופט. הוא אולי ראה נשים במשפחתו, אבל עד שהוא לא מתחתן בעצמו הוא לא קולט את עומק התהום הפעורה לכאורה בין גברים לנשים בענייני בגדים.
"כשאתה עומד מול המראה" אני ממשיל כדי להסביר את הפילוסופיה של הההבדל, "אתה רואה את עצמך. מוודא שאתה נראה טוב ולבוש באופן מתורבת, שהשטריימל מונח בזווית הנכונה ושלא השארת בטעות את הכיפה הלבנה של השינה".
כשאשה עומדת מול המראה, היא לא רואה רק את בבואתה המשתקפת אליה חזרה, אלא היא בעצם בוחנת ורואה איך כל החברות ובנות המשפחה יראו אותה.
גם גברים רוצים להתלבש באופן מכובד שתואם את הסטנדרט הנורמלי של החברה, ולכן בפעם הראשונה שהם ילבשו משהו חדש הם יחפשו ויחכו לאישור ולמחמאה של הסביבה שהבגד הולם אותם נכונה. אבל נשים צריכות מחדש בכל פעם שהן מתלבשות, אישור ומחמאה על ההופעה. גם בגד שקצר מחמאות בשבוע שעבר זקוק שוב לסבב תשבחות מחודש.
"אבל למה זה קיים?" שואלים העמקנים מבין החתנים, "על מה ולמה עשה ה' ככה?"
"הוא עשה את זה אך ורק למענכם" אני משיב להם.
התורה מספרת בפרשת בראשית שהקדוש ברוך הוא הפיל תרדמה על אדם הראשון, לקח את צלעו וברא ממנה את חוה. אומרת הגמרא במסכת שבת שהקב"ה קלע את שערותיה ובמדרש רבה מוסיף שאף קישטה, לפני שהביאה אל אדם.
נמצאנו למדים כאן, שמיד בעת יצירתה של האשה טבע בה ה' יתברך את עניין היופי. צורך פנימי להתקשט ולהתייפות בחן, הרגשה עמוקה שהיא צריכה לשפר הופעה כשאנשים הולכים לראות אותה.
ומדוע? מבאר הזוהר הק' שמיד כשאדם הראשון ראה אותה החל לשבח אותה ולהחמיא לה: "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי".
כלומר יופי הוא משהו ממשי וצורך נפשי, שה' טבע באופי האשה. כדי לחבבה בעיני בעלה ועל מנת לטעת סיבה בבעל להחמיא לה.
חוסר ההבנה של החתנים (ולפעמים גם גברים, בשלבים מתקדמים של הנישואים) ליופי נובעת ממקום טוב, כמי שהתחנכו נכון על ערכי הצניעות והעדינות היהודית. אך משיתחתנו שומא עליהם לדעת שאת מידת היופי שבנשים טבע הקב"ה בעצמו, כדי לחבבן בעיני הבעלים.