ערב אחד מתקשר אליי אברך, שלמד אצלי הדרכת חתנים אי אז לפני שלוש או ארבע שנים, עניתי והוא התחיל לדבר. כבר מטון הדיבור שלו היה ניתן להבין שמשהו אינו כשורה, הוא היה נשמע המום, טיפה פגוע ולגמרי מבולבל.
"מה קרה" שאלתי אותו, "אל תשאל" הוא ענה, "נו…" דחקתי בו בעדינות, הוא הסדיר נשימה והחל לספר:
"אני עובד למחייתי רוב היום במשרה מאתגרת ותובענית, השעות הנותרות מתחלקות בין קביעת עיתים לתורה, תפילות וסידורים שונים, כך שלא נותר לי מספיק זמן להקדיש לאשתי ולמשפחתי.
כשהתחלתי זה היה ממש קשה, לא היה לי זמן פנוי והייתי עסוק עד מעל ראשי. האמת שכמעט לא הייתי בבית. אבל לאחר תקופה הבנו שצריך לעשות סדר והחלטנו על שעה קבועה מדי ערב, שמוקדשת אך ורק למשפחה ולבית.
ההסדר הזה עבד מצוין, הייתי מגיע הביתה בסוף כל יום עבודה, ומתפנה רק לאשתי ולשני ילדיי שיהיו בריאים.
אני חושב שההסדר עדיין מצוין ועובד טוב, עובדה שאני כל יום בבית, אבל אשתי טוענת שזה לא זה. היא אומרת שאני אמנם בבית אבל הראש שלי נודד למקומות אחרים ואני כל הזמן מציץ בשעון.
אבל מה אני אעשה? אני כבר שם את הטלפון בצד, לא עונה לשיחות ובאמת מנסה לא להתעסק עם דברים אחרים בזמן הזה".
הקשבתי לו בקשב ואמרתי לו "אני רוצה לצטט לך גמרא", "אוקיי" שמעתי אותו מהנהן לתוך הטלפון.
ציטטתי לו את הגמרא ממסכת יומא (כד.): "ועבדתם, עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה".
כוונת הגמרא כפי שרש"י מבארה: לעבודה שגומרת ומשלימה את הדבר ולא לעבודה שיש אחריה עוד עבודה, כמו כהן ששוחט את הקרבן ועבודתו אינה תמה ולא נשלמה עד לאחר ביצוע עבודת זריקת הדם, מה שאין כן עבודת זריקת הדם שהיא עבודה תמה, כי לאחר שהיא בוצעה נגמרה כל העבודה.
"מסתבר" אמרתי לאברך, "שגם רעייתך מסכימה עם מאמר הגמרא שחסר מהתמימות של העבודה, כשיודעים שיש אחריה עוד עבודה.
כי כשאתה מגיע הביתה למרות שאתה כעת מתפנה מהעבודה ודברים אחרים, אתה עדיין יודע שיש לך עוד מלא דברים על הראש ורשימה שלמה להספיק. למרות שאתה לא עושה כעת משהו אחר, בראש שלך זה עדיין מנקר.
ולכן זה פוגע ופוגם גם באיכות השעה שאתה כן מקדיש לבית ולמשפחה.
צריך לזכור: מה שחשוב הוא לא רק עצם השהייה בבית, אלא הנוכחות המלאה עם השלמות, ואפילו הכוונה בה אנו מקדישים את זמננו למשפחה.
עלינו ללמוד לעשות כל פעולה כעבודה תמה, ללא מחשבות טורדניות וללא דאגות מסיטות. כאשר אנו מתפנים מהעיסוקים החיצוניים, עלינו להתפנות גם ברוח ובמחשבה, כדאי להיות נוכחים גם בלב ונפש עם המשפחה.
