"מי יכול להגדיר לי מה ההבדל בין כבוד לתשומת לב?"
כך, בשאלה הזאת, אני נוהג לפתוח הרצאות רבות. הקהל לרוב מנסה את כוחו בתשובות שונות, משתדל לזקק אבחנות ולקלוע הגדרות.
אך הגדרה אחת מחלקת ומבחינה ביניהם בצורה הכי טובה לדעתי, זוהי התיאוריה של 'למעלה ולמטה'. 'כבוד' מועצם ומוענק מלמטה למעלה ואילו 'תשומת לב' מורעפת ומואצלת מלמעלה למטה.
אבל אולי לפני שצוללים לניתוחי עומק, כדאי להקדים להסביר בפשטות מהו 'כבוד ומהי 'תשומת לב'.
כולנו מודעים לצורך לשמוע על עצמנו מילים טובות, כמו גם לקבל מחמאות לעיתים קרובות. ברוך ה' שאנחנו זוכים לחיות בעידן של שיח רגשי מפותח, היום ברור לכולם שעידוד וטיפוח מתמיד הוא מעשה מבורך.
כשאדם שומע מילה טובה, יש לו שתי דרכים איך לפרש אותה, האחת יותר שכלית והשנייה יותר רגשית.
השכלית – לעכל את המחמאה ולאשש את אמיתותה, כלומר להתבשם ממנה ולהשתמש בה כאישור ושכנוע עצמי שאני אכן מוכשר ומוצלח בתחום או בדבר שהחמיאו לי. להלן – כבוד, אני מכובד על הדבר הזה, אנשים מכבדים ומעריכים אותי בתחום הזה.
הרגשית – להתענג על השבח ולהתרפק על אומרה, כלומר להתבשם ממנה ולהשתמש בעצם אמירתה ובמי שאמר אותה, כדי להרגיש רצוי ונאהב, לא משנה על מה ולמה, עצם ההרגשה היא שמשנה. להלן – תשומת לב, אני חשוב בעולם הזה, אני יקר לאנשים מסוימים והם אוהבים אותי.
הכבוד מגיע מלמטה, ממישהו שנושא עיניים בהערצה על עצם היותינו או אל פעולותינו. תשומת הלב מגיעה מלמעלה, ממי שיכול להרעיף אהבה על כברת הדרך שעשינו או סתם כי ניסינו.
כמו אברך בן שלושים וחמש שהוציא לטיול חול המועד את בנו בן העשר וצירף אליהם גם את אביו בן השישים. הם בילו בטוב ובנעימים וכשחזרו אמר לו הבן "אבא, תודה רבה, מאוד נהניתי זה היה טיול ממש מוצלח", גם אביו הרעיף לו שבחים "בני, ארגנת למשפחה טיול להפליא, כל הכבוד לך"
בנו, נשא אליו עיניים נסך בו כבוד ונטע בו גאווה, שהוא אבא למופת וממלא את תפקידו נאמנה ואילו אביו טפח על שכמו ופשוט העניק לו את התחושה הטובה בכך שהשים את ליבו ושיתף אותו בנחת שהוא מרווה אותו.
אבל אנשים צריכים גם את זה וגם את זה. כבוד אינו יכול לבוא במקום תשומת לב וכך גם לא הפוך.
נבין את זה היטב באמצעות ההמחשה הבאה: יהודי נכבד ורואה חשבון במקצועו, שלח בבוקר דו"ח הכנסות מסודר ללקוח וזה הגיב במייל נרגש מלא הוקרה והערכה, בערב הוא ביקר אצל אמא שלו וסידר לה טבלה מסודרת שמחשבת את כמות העופות שהיא זקוקה לשבת לפי מספר האורחים המוזמנים, גם היא הגיבה בהתפעלות והרעיפה על ראשו ברכות ומחמאות.
כאדם שמספרים הם עולמו, הוא זקוק לעיתים שאנשים יספרו לו שהם שמים לב לכישוריו ומבחינים במומחיותו, זה נותן לו את האישור שהוא אכן טוב במה שהוא עושה, מעניק לו כבוד וגם טופח לו קלות על האגו. במייל שהלקוח שלח זה אכן מה שקרה לו, אך כשאמא שלו החמיאה לו הוא סך הכל הרגיש טוב מתשומת הלב שאמא שלו העניקה בטוּבה.
למרות שגם היא דיברה על כישוריו בנוגע לחישובים ומספרים, אבל היא לא הדמות שמרימה לו את האגו, היא האדם שהוא מתנחם תחת סינורה.
וזה עוד אחד מההבדלים בין גברים לנשים.
גברים, צריכים בעיקר כבוד והערכה, עיניים מעריצות ותשבחות מרימות, מלמטה למעלה.
נשים, צריכות בעיקר תשומת לב ואהבה, הרעפת מחמאות ותשבחות מחממות, מלמעלה למטה.
כמו בכל דבר, אדם קרוב אצל עצמו, כל אחד נוהג להחמיא לרוב בצורה שהוא היה רוצה שיחמיאו לו. אבל בני זוג צריכים לשים לב, שבן או בת זוגם צריכים משהו אחר מהם. כל אחד צריך גם כבוד וגם תשומת לב, אבל גברים יותר כבוד ונשים יותר תשומת לב.
אז, תכבדו ושימו לב.
