בס"ד
זאת הייתה נסיעה בין-עירונית לכאורה שגרתית.
האוטובוס היה מלא באנשים, בליל קולות ודיבורים רמים התערבבו עם צהלות זאטוטים. מתחת למושבים ובצדדים הונחו חבילות וחפצים וכובעים נתחבו בתא המוארך והצר מעל לראשים.
אך באמצע הנסיעה אי שם בין הערים, נפתחו ארובות השמים. מטרי גשמים החלו לרדת ארצה ורוחות פרצים החלו לנשב בעוצמה.
ובתוך האוטובוס סערה אחרת. סערת החלון.
אחד מחלונות האוטובוס למרות הגשמים והרוחות, היה פתוח לרווחה.
קבוצה של אמהות החלה להקים קול זעקה: מה זה הדבר הזה? מי פותח חלונות באמצע החורף? הנה התינוק שלי כבר משתעל! וכל האוטובוס החל לבחוש בקלחת.
הורים אחרים שסלדו מהוויכוח ההמוני שעלול להתפתח, נשארו לשבת. הם עטפו היטב את הילדים, רכסו כפתורי מעילים עד למעלה, הידקו צעיפים ודממו.
ורק אדם אחד הביט על כל הסערה בנפש שלווה. הוא קם ממקומו וניגש בניחותא לשני בחורי הישיבה שישבו ליד החלון הפתוח לרווחה. "מה קורה בחורים? איך אתם? נהנים מהבריזה? אולי תסכימו לסגור קצת את החלון כי יש פה אנשים שמתלוננים שקר להם, ונשאיר חרך צר פתוח כדי שהאוויר ימשיך לזרום פנימה?"
"כמובן" הסכימו הבחורים מיד "אין שום בעיה". והאוטובוס המשיך בנסיעה.
ראינו כאן אגרסיבי שמנסה להשליט את דעתו הצודקת על כולם ונותר עם הויכוח ותחושת צדק. ריחמנו על הפסיבי שלעולם ולשווא יישאר עם הסבל וידחיק את הבעיה שלא תבוא על פתרונה. וננסה לחקות את דרכו של האסרטיבי, שנכנס לראש של השני והשיג פתרון מוסכם לטובת כולם.
בני זוג לא חושבים תמיד באותו ראש. למרבה התדהמה הם נוכחים לראות לפעמים דברים שיש להם עליהם הסתכלות שונה. יש מצבים בהם אפשר ואפילו רצוי להמשיך ככה, עם הדעה השונה. ויש דברים שמחייבים החלטה, עם הכרעה איזה דעה היא הנכונה.
חלילה שאחד מהם יהיה אגרסיבי וינסה להשליט את דעתו, כי אז ייצאו שניהם נפסדים. מאידך להכפיף לגמרי את עצמך ולבטל את דעתך, גם אינו כדאי כי תסבלו אחר כך רבות מתופעות הלוואי. רק צריך להתאזר ברוח אסרטיבית ולנסות להגיע אל עמק השווה.