"מה אני אעשה? חשבתי שאני מקבל משהו אחד בסוף קיבלתי משהו לגמרי שונה". הרבה אברכים באים אליי בתקופה הראשונה אחרי החתונה מלאי אכזבה, הם דמיינו לעצמם דברים כאלו ואחרים אך מציאות החיים הפגישה אותם עם דברים שונים.
למעשה בכל תקופות החיים קורה שאנשים רוצים דברים שונים, הם לא אוהבים את מה שנפל בחלקה שלהם והם היו מעדיפים את הדשא של השכן. השאלה הגדולה היא האם אפשר לשחק עם הרגשות? להמיר אהבות, לא לחמוד מה שרואים אצל חברים, להורות ללב לא להתאוות?
השבוע בפרשה על המצווה: "לֹ֨א תִתְאַוֶּ֜ה בֵּ֣ית רֵעֶ֗ךָ שָׂדֵ֜הוּ וְעַבְדּ֤וֹ וַֽאֲמָתוֹ֙ שׁוֹר֣וֹ וַֽחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ" אומר ה"חינוך" דבר נפלא:
"ואל תתמה לומר ואיך יהיה בידו של אדם, למנוע לבבו מהתאוות אל אוצר כל כלי חמדה שיראה ברשות חבירו, והוא מכולם ריק וריקם? ואיך תביא התורה מניעה במה שאי אפשר לו לאדם לעמוד עליו? שזה הדבר אינו כן, ולא יאמרו אותו, זולתי הטפשים הרעים והחטאים בנפשותם, כי האמנם, ביד האדם למנע עצמו ומחשבותיו ותאוותיו מכל מה שירצה, וברשותו ובדעתו להרחיק ולקרב חפצו בכל הדברים כרצונו, ולבו מסור בידו, על כל אשר יחפץ יטנו".
הקדוש ברוך הוא נתן לנו כח נפלא, לבחור את האהבה. בידינו נתנה הבחירה לנתב את מחשבות ליבנו, לנהל את רצונותינו. ביכולתינו להגביל את החשקות והתאוות על דברים שאינם ברשותנו, ולהגביר אותם על מה שבסמכותינו.
