זה כבר הפך לריטואל קבוע בבית שלהם. מדי ערב בשבועיים האחרונים, לאחר שכולם סעדו את ליבם בארוחת הערב המשפחתית הוא שם לב לפתע שהשעה התאחרה ואץ רץ לצאת מהר לפני שהחברותא יתקשר.
כשהוא כבר אוחז בידית, הוא כמו נזכר בנימוסיו ועוצר, מחזיר את פניו לעבר המטבח, מברך לשלום את אשתו והילדים ומיד פותח את הדלת וממשיך למהר.
ובכל יום התסריט הבא חוזר על עצמו כמו דיסק שנתקע: רגע אחרי שהוא יצא ושנייה לפני שהדלת נטרקה, הוא שומע את אשתו קוראת לו בחזרה.
"כבר תיקנת את הדליפה בברז? עדיין לא?! אבל כבר שבועיים אתה אומר לי שאתה כבר מתקן", תרעומת נשמעת בקולה ואכזבה ניבטת מעיניה כששוב הוא מנפק הבטחה כלשהי כתגובה למבוקשה.
יכול להיות שחלק מהקוראים חושבים כרגע שהבעל הזה הוא פשוט אדם דחיין ולא חרוץ במיוחד, אבל אני מכיר אותו (אל תשאלו מאיפה ואיך…) הוא מסוגל כמעט להכל כשהוא רוצה.
רק בשבוע שעבר הוא נזקק בדחיפות לויזה לאמריקה, בשגרירות אמרו שהתור הקרוב הוא רק בעוד חצי שנה, אך לא עברו יומיים ומיודענו נצפה צועד מעדנות אל הקונסוליה.
אז מהו אם כן פשר הדבר, איך ייתכן שמזה תקופה הברז בבית דולף ולא עוד אלא שאשתו מבקשת ממנו כל יום שיתקן אותה והוא בשלו, אומר שיתקן ובינתיים זה עוד לא קרה.
התשובה היא ממש פשוטה ולא נדרשת תיאוריה עמוקה כדי להסביר אותה. הבעל אינו עיוור ובטח שהוא הבחין במים הזולפים מהברז הדולף, כל שכן שהוא אינו טיפש והוא שמע את בקשותיה החוזרות ונשנות של אשתו לתקנה.
אבל לאחר שהוא הפנים את הסיטואציה, התיקון הנצרך והפעולה הנדרשת ממנו מועברים לצנרת הבירוקרטיה. שם נמצאים שלל הדברים שהוא צריך לעשות וכלל הבקשות שהובאו לפתחו.
התפילות והקביעות עיתים לתורה, השתדלות הפרנסה ופריעת החובות, הרישום של הבן לישיבה קטנה והבת שקצת נחלשה לאחרונה.
את הכל הוא רוצה להספיק לעשות, אבל יש תמיד את העניינים שנדחפים במעלה הרשימה ומשום מה מקבלים זכות קדימה.
מה לעשות, אבל לרוב זה לא ברז דולף…
אבל הגמרא אומרת במסכת שבת (קיח:): "קראתי לאשתי ביתי" ומפרש רש"י: "שהיא עיקר של בית".
והמשמעות שאנחנו לוקחים מהגמרא היא שבהרגשת האשה צרכי הבית הם עיקריים מבחינתה ובהשאלה מהפתגם הידוע ניתן לומר ש"ביתה הוא מבצרה".
גם אם יהיו לה צרכים אחרים ודברים אחרים שהיא תהיה חייבת לעשות, הם לא יבואו על חשבון הבית שתמיד יישאר ראשון במעלה.
מבחינתה בדק בית זה לא עוד מטלה שצריך להוסיף לרשימה, הבית הוא חלק מזהותה וברז שנשבר מרגיש לה כמו שאצבעה נפצעה.
ולכן בעל מתחשב וטוב לב, צריך להזדהות עם תחושותיה של אשתו והצורך הדחוף שלה שתיקוני הבית יקבלו מקום של כבוד ברשימת המטלות שלו.