בני ישראל שהו במדבר במשך ארבעים שנה, אך הם לא סבלו ממנה בזכות ענני הכבוד שהקיפו את המחנה והגנו עליהם. על ענני הכבוד כתוב, שהם היו בזכות אהרן הכהן. בזכותו הם הגנו על כלל ישראל מכל תלאות המדבר, החום הקיצוני, החול הטובעני, החיות הטורפות וכל שאר הטרגדיות המתרגשות בדרך כלל על עוברי מדבריות.
כתוב, שענני הכבוד נוצרו על ידי הבל פיהם של בני ישראל. כשדיברו טוב אחד על השני והתנהגו באחדות, גם ההבל היוצא מפיהם התאגדו לענן שמקיף את כל המחנה. אך במקרה שהדברים הכילו מילות פירוד שמעוררים ריחוק, הבל הפה גם נפרד ולא הצליח להתקבץ אלא התפזר לכל עבר. לכן אהרן הכהן היה רודף שלום ואוהב שלום, כי הוא ידע שרק אחדות וקירוב הלבבות יהיה מה שיגן הדור מפני אימת המדבר.
גם מצורע שקיבל את עונשו בעוון דיבור לשון הרע, מורחק מחוץ למחנה. שלא יקלקל את ההילה שמגנה ומצילה, שלא תתפזר הענן מדברי הפירוד והמחלוקת. לכן, אומר ה'כלי יקר' דווקא אהרן הכהן וצאצאיו שהוא מומחה בשלום, הוא זה שמחליט מתי המצורע קלט את המסר ורשאי לחזור לתוך המחנה. כלשונו הזהב: "והובא אל הכהן. אין טהרתו כ"א ע"י כהן יען כי כל מי אשר הוא מזרע אהרן נמצאו בו ג' מדות טובות הפכיים לאלו כי חטא הלשון גורם כל ריב וכל נגע ובין אחים יפריד ע"כ יבא אהרן שאחז במדת השלום וירפא לזה כי הוא היה אוהב שלום ורודף שלום".
