יש כמה דברים שמחברים אנשים יחידים רבים, והופכים אותם לקבוצה. למשל, דת, אידיאולוגיה, או מוצא אתני – עם. המשותף לכולם, שהם לא עומדים בפני עצמם. לא די בכך שפעם הם התאגדו מסביב לערך משותף, אלא צריך תמיד לתחזק את הערך המחבר, שלא יישכח. אם המשותף הוא הדת, אם רק לא מקיימים את המצוות שלה, כבר נפרדים מהקבוצה. אם נקודת החיבור היא האידיאולוגיה, צריך שכל החברים יישארו נאמנים לאורך זמן לקו המחשבה של הקבוצה. וגם אם החיבור לא נוצר יש מאין כתוצאה מאמונה או השקפה נרכשת, אלא מכוח ההולדה – שכל החברים נולדו לבני אותו מוצא, עדיין תוך דור שנים של נישואי תערובת הם ייטמעו בכל האוכלוסייה.
אם יילקחו כל אחת מקבוצות האנשים בעולם לעבדים, ויכפו עליהם לעבוד בפרך. לבנות פירמידות בחומר ובלבנים, מלפני צאת החמה ועד אחרי השקיעה, ואז להיווכח למחרת שהיא שקעה באדמה. והנוגשים עומדים הכן, לא להניח להם לשקוע ביגון, ממריצים אותם במכות שוט להספיק עוד מתכונת של יום עבודה. כל קבוצה כזאת, תעבור במהרה ממצב היצמדות לערכים המשותפים של הקבוצה, למצב הישרדות. שבה לא חושבים על דת, אידיאולוגיה ואפילו לא על מצב האומה או המשפחה. במצבי קיצון, כל הכוחות מושקעים, רק כדי לשרוד עוד יום של עבדות קשה.
אז איך יצאו אבותינו ממצרים, איך נשארים נאמנים לקבוצה אחרי עבדות של מאתיים ועשר שנה?
לבני ישראל היו שני דברים שעזרו להם לשרוד ולהישאר נאמנים למורשת. אחד מהם – שידוע מחז"ל שנגאלו בזכות שלא שינו שמם, לשונם ולבושם, אותם דברים שלא נראים משמעותיים אך הם אלה שבידלו את היהודים מהמצרים. הדבר הנוסף – הוא התא המשפחתי שנשמר בקפידה, כשהבעלים היו יגעים בעבודת הפרך היו הנשים מביאות להם מאכל ומשתה (עיי' רש"י עה"פ "במראת הצובאות" שמות לח ח), הם לא ויתרו לקשיים וקיימו את המשפחה בכל התקופה.
אפשר גם לפרש את דברי מרים לאביה עמרם אחרי שגירש את יוכבד: גזרתך קשה משל פרעה שהוא גזר על הזכרים ואתה גם על הנקבות. שלכאורה דבריה תמוהים, כי מה התכלית בהולדת בנות כשאין בנים, וכי למי יינשאו, למצרים?! אלא שהכוונה – שאכן פרעה גזר על הדורות הבאים, אבל אם תגרש את אשתך תגזור כליה גם על הדורות הקיימים.
