היו שני אנשים שהרגישו מקופחים, בפיהם נשאו טענה שהגדולה נמנעה מהם בכוונת מכוון ובהנחתה של הדרג העליון. קרח בן יצהר משבט לוי ואון בן פלת הראובני. (מי אנחנו שנבוא בסודם של אנשי דור המדבר, הרי לכאורה כל כוונתם הייתה רק כדי לזכות במדרגות גבוהות של קדושה, אבל אין אנו יוצאים מפשוטו של מקרא שהיה כאן חטא ופשע.) הם רתמו את תחושת הנחיתות שפעפעה בהם, למרידה בכהונה גדולה של אהרן הכהן וקריאת תיגר על מנהיגותו של מורם ורבם – משה רבינו.
כתוב בתורה שמשה רבינו הלך להזהיר אותם וגם ניסה להרגיע את רוחם, אך הניסיונות לא צלחו ולמחרת הופיע קרח לפני העדה עם מחתה. אבל און בן פלת לא היה איתו, הוא התחרט באמצע הלילה וחזר בתשובה. איך זה קרה? הרי בתחילת הפרשה שניהם עמדו יחד עם דתן ואבירם בחזית המערכה, אם כן מה גרם לתפנית בעלילה?
הלילה.
לאחר יום המריבה וההסתה, שב כל אחד מהם הביתה. אשתו של קרח, הוסיפה שמן למדורה. היא ניגנה על רגשי הנחיתות שלו וזרתה מלח על פצעי הקנאה שעטפו אותו, עד שלמחרת הוא קם והחליט שהוא הולך להקטיר קטורת במשכן. לאון בן פלת ציפתה בבית אשה צדיקה, שהצליחה לכבות את הבעירה. היא נטעה בו בחזרה את האמונה בה' ובמשה עבדו, שיככה את הקנאה והכעס שלו, עד שהוא נרגע והפסיק את המריבה.
מה בין אשה לאשה, איך אחת מסיתה לעבירה והשניה מחזירה בתשובה?
תלוי מי בעלה. אשה בדרך כלל מהלכת כנגד רוחו של בעלה. יש לה אמנם דעה עצמאית וחשיבה מקורית, אך ברוב המקרים כזו החופפת לדעת הבעל. קרח היה באמת מורעל, הוא טפטף לאשתו את טענותיו ותחושותיו, עד שהיא עצמה החלה לחוש אותם ולכעוס בעקבותם. כשבעלה הגיע לכדי עבירה, היא רק הוסיפה לו נופך משלה. און בן פלת לא היה שלם עם טענותיו, הוא אמנם השמיע אותם בקול ניחר, אך עמוק בפנים הוא ידע שהצדק עם משה רבינו. אשתו שהכירה בצדדיו הנסתרים והאמיתיים, לא אפשרה לרעשי הרקע ליצור עליה כל רשמים. כשראתה שהוא נסחף, היא עצרה בעדו. שיקפה לו מה יהיו תוצאות מעשיו וגרמה שיחדול ממשובותיו.
