"מעשה", מספר המדרש תנחומא בפרשת השבוע על מצוות ערלה: "באדריאנוס המלך, שהיה עובר למלחמה והולך עם הגייסות שלו להילחם על מדינה אחת שמרדה עליו". הוא עבר עם חייליו בין השדות והעמקים של ארץ ישראל והנה: "מצא זקן אחד בדרך שהיה נוטע נטיעות תאנים.
אמר לו אדריאנוס: אתה זקן ועומד וטורח ומתייגע לאחרים!
אמר לו: אדוני המלך, הריני נוטע. אם אזכה, אוכל מפירות נטיעותי. ואם לאו, יאכלו בני".
אדריאנוס שאל על אותו זקן שקרוב לוודאי לא יאריך מספיק ימים כדי לזכות לאכול מן התמרים, איך הוא מוכן להשקיע מאמץ כה רב בנטיעה, בעוד שכלל לא בטוח שהוא עצמו ייהנה מהתוצאה. אבל מכך שהמדרש מובא על מצוות ערלה, נראה שהשאלה חלה גם באופן כללי, על כל פעולה שאין תכף לעשייתה תוצאה. כגון הנוטע אילנות חדשים, שרק כעבור ארבע שנים יהיו פירותיו מותרים באכילה.
אבל השאלה היא עוד יותר עמוקה, על כל מצווה שאנחנו עושים ולעיתים קרובות נדמה שאין שכר לפעולה, המצווה פרחה, נאספה, נעלמו עקבותיה ועל זה שואלים, למה אתם עובדים?! משקיעים?! מתאמצים?!, כשאין לכך תכלית ומטרה ואתם לא אוכלים מפירות ההשקעה.
התשובה של אותו זקן כל כך יפה: "הריני נוטע", זה מה שאני עושה. אני לא עושה שיקולים של רווח מצופה, לא בוחן יחסי תמורה להשקעה, אני פשוט נוטע. "אם אזכה, אוכל מפירות נטיעותי. ואם לאו, יאכלו בני". אולי יגיע שכרי בעולם הזה ואולי רק לעולם הבא, בינתיים אני עושה כמצוּוה.
אדריאנוס המלך נלחם במשך שלוש שנים וחזר לרומא, בדרך עברו ליד אותו שדה. ישב שם אותו זקן ואכל את תאניו, "מה עשה אותו זקן? נטל סלסלה ומלא אותה בכורי תאנים יפות וקרב לפני אדריאנוס. אמר לפניו: אדני המלך, קבל מן עבדך. אני הוא אותו הזקן שמצאת אותי בהליכתך, ואמרת לי, אתה זקן מה אתה מצטער עומד ומתייגע לאחרים, הרי כבר זכני המקום לאכול מפירות נטיעותי, ואלה שבתוך הסלסלה מהן מנתך".
"מיד אמר אדריאנוס לעבדיו: טלו אותה ממנו ומלאו אותה זהובים".
המדרש מתאר את המשכו של הסיפור, איך הזקן שב לביתו עם שק מלא זהובים, אשתו שמחה, התרגשה ואצה לספר לשכנותיה. אחת מהן התלהבה ורצה לבעלה, שהיה בטלן, מדוכא ושכב כל היום במיטה. "קום", אמרה לו "קח סלסלה מלאה בתאנים ותחזיר לי אותה מלאה בזהובים". המלך קיבל את פניו והתעצבן עליו, "מה אתה מביא לי פירות, הרי יש לי אינסוף שדות ופרדסים". הורה לעבדיו שיקחו את הפירות ויזרקום עליו.
המסר השני, הוא הרבה יותר חשוב. אכן, צריך לקיים מצוות ומעשים טובים גם אם לא רואים תוצאות ישירות ומיידיות. אבל אין שום עניין לחקות אחרים, כל מעשה טוב צריך לבוא מבפנים.