"אסור לקחת את הסיכון הזה", הזדעק אחד מן הנאספים. שאר המסובים אלו שבמוסקבה והמשתתפים דרך הזום מארץ ישראל ומאמריקה, האזינו ברוב קשב לדבריו, מפנימים את הסכנה הכרוכה בפעילות החשובה. "אני מכיר אותם מלפני ומלפנים, אין שום סיכוי שהם ישתכנעו שהרב הוא לא מרגל ציוני".
באסיפה הדחופה נטלו חלק, הרבנים הגדולים והעסקנים הראשיים של מפעל השלוחים החבד"י. העניין שעומד על הפרק, הוא רצונו של רבה הראשי של מוסקווה – הרב בערל לאזאר שליט"א – לבקר בטהרן, בירתו של האויב האיראני. הרב לאזאר טוען: "הרי עד המהפכה האסלאמית, היו בה שלוחי הרבי. עכשיו כבר למעלה משלושים שנה, שהקהילה היהודית המקומית נמצאת ללא הנהגה והכוונה".
השיקולים לחיוב או לשלילה, היו מאוד כבדי משקל.
מחד, הרב לאזאר העלה רעיון מהפכני. במקום להחדיר עוד סידור ועוד זוג של תפילין באופן מחתרתי, הוא ינצל את קשריו עם פוטין, שיכפה על השלטון האיראני להזמין את הרב הראשי הרוסי לביקור רשמי. מאידך אחדים מן המשתתפים בעלי ניסיון מדיני ובטחוני, התריעו שמדובר בכניסה ללוע הארי והרב בעל הפרופיל הציבורי עלול להיקלע לסכנת חיים מיידית.
אך בלב כבד התקבלה ההחלטה, אין מנוס משליחות הרב למדינה העויינת. הסיכון שווה בשביל הסיכוי. אמנם החשש הוא עצום ורב, אך חייהם הרוחניים של מדי הרבה יהודים תלויים על הכף.
***
בני ישראל שהו בגלות מצרים במשך מאתיים ועשר שנה, הם היו עבדים שהועסקו בעבודת כפייה במשך כל היממה. דרכם של אנשים משועבדים, שהם משילים מעצמם כל מה שלא קשור להישרדות היום יומית. הם זונחים את אמונתם, משפחתם, הרגלים ומנהגים. מנסים להידמות ככל האפשר לשוביהם, בתקווה שכך ימצאו חן בעיניהם והם יקילו קצת מהעול המוטל על כתפיהם.
לאחר ששככה המגפה שפרצה בעוון המדינים, ביקש הקדוש ברוך הוא למנות את עם ישראל הנותרים. באותו זמן היו אומות העולם מלעיזים, שהצעירים הנולדים אין נמנים על בני ישראל. כי אם בגופם היו המצריים מושלים, קל וחומר בנשותיהם. הוסיף להם הקב"ה את שמו על שמם, ה"א בתחילתם ויו"ד בסופם. כמו שמפורש בתהילים (קכב ד) "שבטי יה עדות לישראל", השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם. (עיין רש"י במדבר כה, ו).
***
איך מרומז ביו"ד וה"א שהם בני אבותיהם ואמותיהם? על פי ההבדל בין "איש ואשה", שהוא יו"ד באיש וה"א באשה. ובעומק הדברים מדוע יו"ד מרמז על האיש וה"א על האשה, נבאר על פי מאמר הגמרא על הפסוק "כי בי"ה ה' צור עולמים": שה' ברא את עולמו ביו"ד וה"א, העולם הזה נברא ב – ה' והעולם הבא נברא ב – י'.
העולם הבא הוא טהור ורוחני, שבו שולטים המאור הטוב והקדושה. העולם הזה הוא חומרי וייצרי, שבו שולטים מידות רעות ותאוות. לכאורה המקום הטוב לשהות בו הוא העולם הבא, נהר החכמה ומקור הברכה. הבעיה שכדי להגיע לשם, צריך לפלס דרך בין הזוהמה, להתמודד מול התאווה ולהלשליט את הנשמה על הגוף. אמנם יש סיכוי להגיע למדרגה גבוהה ונעלה, אך הסיכון הוא משמעותי. החיים הרוחניים, תלויים ועומדים כל שנייה על בלימה.
לכן חילק הקב"ה את עולמו, בין הנשים שלא צריכים להעפיל למדרגות נשגבות ואין להם משיכה לתאוות, שלא צריכות להגות יום ולילה בתורה וגם אין להן כל כך יצר הרע. הן שייכות לעולם הזה, מטרות חייהן, הן חיי המעשה. לעומת זאת הגברים, הם צריכים להיכנס ללוע הארי, לנסות ולצלוח את המשימה למרות הסכנה. הם משופעים בתאוות ויצר הבא, אך המטרה הסופית היא העולם הבא.
