"אחרי ארי ולא אחרי אשה" – כך אומר לנו ר' יוחנן במסכת עירובין (יח:).
במשמעותו הפשוטה בא מאמרו כמובן להורות לנו את חומר הלכות צניעות. אך בדרך צחות היו מגדולי עולם שאמרו: אם חשקה נפשך לאחר, לפטפט קצת אחרי מעריב, להיסחף בשיחה עם חבר – עדיף שתאחר לאריה ולא תעז לאחר לאשה. ולראיה מביאים מפרשתנו שנח איחר לאריה וחטף בעיטה שגרמה לו לצליעה, ולא כדאי לך לנסות לראות מה תחטוף אם תאחר לאשה אחרי שהזהירה הגמרא שאצלה מדובר בעבירה חמורה יותר.
כששומעים את הבדיחה לראשונה היא מאוד מצחיקה, אך במחשבה שנייה היא די מטרידה. מה הקשר? למה חשב מישהו, גדול ככל שיהיה, לדמות תגובה חייתית בדמות בעיטה הגונה של אריה רעב שאיחרו להגיש לו את הארוחה, לתגובה על בעל מאחר אצל אשה חכמה ונבונה?
אז כמובן שנכון, אין שום מקום להשוואה, אך יש מן האמת באמרה. כי לכאורה מה היה עוונו של נח שבעטיה זכה לבעיטה, וכי האריה לא יכול היה להבין שיש לנח עומס של חיות שהוא חייב להאכיל? האם הוא לא יכול להכיל איחור של כמה דקות? והתשובה אכן פשוטה: לא, האריה לא מסוגל להבין! כל מעייניו נתונים במנה שתוגש לו במהרה, ומשזו מתמהמהת הוא מתמלא חימה ולא מצליח לקלוט שיש סיבה מאחורי האיחור.
כך גם האשה – אתה בטוח שברור לה מאליה שלמרות שקבעתם שעה, אם אתה מאחר בחצי שעה זה רק כי הזדמן לך ממש עכשיו עיסוק שלא סובל שום דיחוי, או כי אתה חייב ממש כרגע לנהל שיחה מאוד דחופה. אתה חייב להבין שכעת כל מעייניה נתונים רק בך והיא לא מסוגלת להבין שיש דברים שחשובים בעיני בעלה כעת יותר ממנה.
אל דאגה, נשים ניחנו בבינה ואפילו יתירה, הן לגמרי יבינו אתכם כשתצטרכו לאחר מסיבה באמת דחופה (והן לא יקדמו את פניכם בבעיטה😉) אבל כדאי לזכור את המסר ולא לנטות לאחר.
