הבית בפרשה – מסעי
תחנות במסע

"אני כבר לא יכול, כמעט אפסו כוחותי. בבקשה, רק לא עוד מכשול, עוד רגע יכשלו ברכי". 

הוא עמד לפני ארון הקודש, נבלע בקטיפת הפרוכת. נושא עיניים למעלה, מעבר לחישוקים, הכתרים והעיטורים. רטטי דמעותיו מרפסין איגרא, הוא זקוק עכשיו לבעל הבירה. הוא לא צריך הרבה, לא עושר ולא כבוד, הוא רק רוצה את חייו הקודמים בחזרה. 

החיים שנגמרו בין רגע, כשכל הרגיל והמוכר נעלם בסערה. סערה של דממה, הרוח לא שרקה כדי לבשר על בואה, באוויר לא התנגן טריילר של סופה, לפתע היא באה מכלה את כל הטוב במעופה. 

הסוס לא צנף בבהלה, מפלס הים לא צנח כהקדמה, הכל היה רגיל בהתחלה. קרני השמש חייכו, האנשים היו שגרתיים ושמחים ואפילו הכספומט נתן למשוך מזומן ללא כל בעיה. אך הצרות הנוחתות לא השאירו כל מקום לספק, הטוב, הידוע והאהוב, כבר לא קיים. הוא נעלם. 

כך עמד וביכה את מר גורלו, המעסיק פיטר אותו, אשתו לא מוכנה לדבר איתו, בנו הבכור מחפש את דרכו, הקטן מזלזל בתרגילי הפיזיותרפיה ויישאר נכה ואפי' החברותא המיתולוגי החליט להיפרד ממנו. 

***

לפתע הרגיש כף יד חמה, רועדת אך איתנה, אוחזת בכתפיו. "אבא", הוא הזדעק בתדהמה אל נוכח הדמות המוכרת שעמדה מאחוריו. מסתבר שהגבאי הזקן תיקן מזגן בעזרת הנשים ובעל כורחו היה עד למחזה מכמיר הלב, הוא התקשר לאביו של האברך ומיהר להסתלק. הבן שבשבועות האחרונים עטה על עצמו בכח מסכת שגרה, התמוסס בחיקו של אביו.

האב שתק, מצמיד את ראשו של בנו על לוח ליבו. עוטף את קרקפתו באצבעותיו, הבן מרגיש את הרעידות הזעירות על שערותיו והלמות ליבו מאטות מקצבן המואץ. אותן רעידות של פרקינסון בשלב מוקדם שלפני חודש הטרידו את מנוחתו, כעת מרגיעות אותו. 

לאחר שעה ארוכה לחש האבא "אני מבין את כאבך, אבל ממרום גילי אני רוצה לספר לך: זה רק תחנה אחת, עוד לא הגעת לסוף המסע". 

***

רבותינו דורשים את מ"ב מסעות בני ישראל במדבר המתוארים בפרשת השבוע, למסעות שכל אחד עובר בחיים. "מה' מצעדי גבר", הקב"ה מדריך את חיינו בעולם הזה במסלול מוכוון מטרה. לעיתים יש תחנה באזורים שנדמים בעלי סכנה או מצוקה, האדם צריך להתאזר אז בשני דברים א – אמונה שהכל מושגח מלמעלה, ב – השקפה נכונה לראות דברים בפרספקטיבה הראויה. 

החת"ם סופר הקדוש זי"ע כותב: כל יהודי בסוף ימיו צריך לאסוף את צאצאיו מסביב לשולחנו, לספר להם על מאורעות חייו וההרפתקאות שעברו עליו. לסבר את אזנם בעת שמסעו מגיע לקיצו, על כל התחנות שרגליו הוליכו אותו בדרכו. 

שידעו ויבינו: המועקה לא עתידה לשכון בלב באורח קבע וגם בפרספקטיבה של חיים שלמים, ממקמים אחרת את הימים הקשים. כי דווקא הם, המועקה והקושי לכאורה הביאו אותו עד הלום.

בחיי הזוגיות, ההרמוניה של איש ואשה, יש הרבה עליות ומורדות. מצבים שונים, לעיתים קשיים. אפשר לחרוץ ש – "יש כאן בעיה", "השלום בית כבר לא איי איי", אפשר גם לנשום עמוק ולהסתכל על הדברים בפרספקטיבה הרחבה. יש פה בית יהודי בבניה וכמו שכותבים הקבלנים – קשה בהתחלה אבל שווה בסוף העבודה.

זה רק עוד תחנה במסע.

מלאו פרטים להרשמה לקבלת מאמרים נוספים
הודעתך נרשמה והגיעה ליעדה

את הצעד הראשון כבר עשית, כל הכבוד לך! כעת נשלח לך סיליבוס וניצור איתך קשר לראות איך מתקדמים הלאה.

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו
לקבלת טיפים ומועדי הקורסים
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
דילוג לתוכן