בכל נקודת השקה בין חרדי לחילוני, תמיד ישלפו בעלי העגלה הריקה את טענתם הנצחית. זה יכול לקרות במהלך נסיעה תמימה ברכבת, בשיחה אקראית בין שכנים במכולת של השכונה המתחרדת, או בפאנל מרצים של ארגון לקירוב רחוקים. "איך אתם מתחתנים לפני שאתם מכירים, אולי אתם בכלל לא תאהבו אחד את השני", שואל החילוני את החרדי. הטענה מושמעת לעתים בניסוחים משתנים, אך המשמעות תמיד זהה ומציקה.
היא אולי לא מציקה ברמה שנחשוב שיש צדק בדברי החילוני, שהרי הסטטיסטיקה לא משקרת, והנתונים מוכיחים שאורך ואיכות חיי הזוגיות למקיימים אורחות חיים תורניים נמצאים בפער אדיר מחיי הזוגיות של החופשיים. אבל היא מדגדגת, כי אין לנו עליה תשובה ברורה. אין לנו את הכלים הנכונים להסביר את זה. גם אנחנו לא מבינים איך מתחתנים לפני שמכירים ואוהבים.
להבנת הדברים אולי עדיף שנברר קודם־כל מהי אהבה?
יש שחושבים שאהבה זו הכימיה, תחושת החיבור החזקה, הרגש הזה שמפציע לעתים בפגישה הראשונה בין בחור לנערה. תחושת הלהט, הניצוץ בעיניים. אנשים בטוחים שהרגשות החמים ילוו אותם עד אחרית הימים. אבל מדובר באשליות, התחושות הללו הן ברי חלוף. לאחר תקופה ההתלהבות תצנח, המעוף ייגמר בנחיתה, ומציאות החיים נטולת האקשן והאדרנלין תופיע במלוא פשטותה.
אבל יש אהבה שהיא ברת השגה, והיא אהבה נרכשת – אהבה שנבנית מלבנים של השקעה. אהבה אמתית שלא תלויה במצבי־רוח משתנים ופרץ נעורים.
אהבה אמתית נתונה לדברים שעמלו עליהם, שהשקיעו בהם. הרי בסוף, כל אהבה היא אגואיסטית. אף אדם לא אוהב תפוח, אלא את התחושה הנעימה שגורמת לו התפוח בחיך. כך גם אצל אנשים – הם אוהבים את האשה, כי עמלו למצוא מסילות ללבה, כי טרחו בעבודה קשה להביא לה מזון ומחיה, כי ביטלו את רצונם בפני רצונה. כי כשהם מסתכלים עליה הם רואים את כל המאמץ שהשקיעו; כלומר, הם רואים את בבואתם, בדמות העמל והיגיעה, משתקפת בה. ולכן הם כל־כך אוהבים אותה, כי יש בה יותר מכל דבר בעולם – חלקים של עצמו וכל אחד אוהב את עצמו.
וזו התשובה הניצחת לשאלה "איך אתם מתחתנים לפני שמכירים, אולי אתם בכלל לא אוהבים?!" – כשבחור ישיבה ונערת סמינר מתארסים, הם בעצם מכריזים ומאמינים שמהשיחות ביניהם והבירורים של ההורים ניכר שהם הכי מתאימים להשקיע יחדיו את מירב המאמצים להקמת בית יהודי. וכשזה הרצון והמטרה בנישואין אפשר להתחתן עוד לפני שמכירים ואוהבים, כי כשמתכננים להשקיע בבניית חיים משותפים אין ספק שבו תבוא האהבה בגלל ההשקעה.
גם בפרשתנו אצל יצחק ורבקה כתוב: "ותהי לו לאשה ויאהבה" – קודם־כל התחתנו,
ולאחר מכן כבר הגיעה האהבה.
