יצחק היה בחור חכם ומוכשר, מבחירי התלמידים בישיבה, אך לצערו את הזיווג הנכון לו הוא עדיין לא מצא. בשנים הראשונות הוא לא עזב את הישיבה. הוא התמיד והמשיך להתעלות בה, שומר על כל הסדרים, כמו היה עדיין בן ח"י שנים. עם חלוף השנים החלו להציף אותו הרגשות הכואבים. כבר נחגגה חתונת אחרון החברים ובבית המדרש מופיעים רק פרצופים חדשים. הוא חש בודד, לא רצוי, עזוב ונשכח.
רבותיו מהישיבה שתמכו בו לאורך התקופה והבחינו בדכדוך שהחל לקנן בו, המליצו לו להשקיע מכשרנותיו בבחורי הישיבה. הוא החל לשמש כמשיב בסדר בקיאות, למד באופן פרטי עם בחורים חלשים, הפעיל תכניות חזרה על פרקים נלמדים וחילק פרסים על שינון דפים. הוא הרגיש שוב רצוי, מבוקש, מסובב בחברה, ובמיוחד תורם.
זה כבר מזמן שהוא קינא בחבריו שאצים רצים לקנות טיטולים במבצע, המובילים כל בוקר שני ילדים בעגלה, חסרה לו תחושת הנתינה, שמישהו זקוק ממנו לעזרה. כעת הוא קיבל ממנה מנה גדושה – צורבים צעירים הקיפו אותו לשמוע פשט בגמרא, בחורים חלשים התגודדו סביבו כדי לשאוב עידוד ונחמה, וכל סדר יומו נסב סביב עשייה.
עם השנים הוא צבר ניסיון, קנה טיפים וחכמת חיים מהמשגיח שפיקח על כל פעולותיו, וגם הלך להשתלם בקורסים מיוחדים לר"מים, משגיחים ומשפיעים. אחרי קרוב לעשור בישיבה, שכללו שנות לימודים כתלמיד מן המנין וגם שנות הרבצת תורה והדרכה, רצה לשנות אווירה ומקום עבודה. הוא שלח קורות חיים וביקש להתקבל כמשגיח ומשפיע מן המניין בישיבה למצוינים שזה עתה הוקמה.
ראש הישיבה קיבל אותו במלוא הכבוד והערכה, הוא ערך לו סיור בין כותלי בית המדרש, מסדרונות הפנימייה ומבואות המטבח. הם התיישבו בחדר ראש הישיבה המרווח, והוא פתח: "ההמלצות עליך היו מעל ומעבר למה שציפיתי. ראיתי איך אתה מסתכל על הבחורים היום וחשתי את הכימיה ואת האהבה הנושבת ממך לתלמידים"… יצחק ישב מתוח, כוסס בדמיונו ציפורניים מטאפוריות. 'מתי כבר יגיע כתב המינוי שלי', חשב בציפייה דרוכה.
"אבל יש רק בעיה אחת", השפיל ראש הישיבה את עיניו והמשיך לדבר בשפה רפה. "עדיין אינך נשוי, ולמרות שאין כל חולק על טוב ליבך, על מסירותך וכישוריך, עדיין, להיות משגיח בישיבה דורש יכולות הבנה לנפש האדם, שאי אפשר להשיג מבלי להיות נשוי לאשה". הוא הישיר בחזרה את מבטו, "צר לי על בינתיים, אך יום אחרי החתונה ממתין לך פה משרה".
***
בזוהר הק' על הפסוק "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'" כתוב: "מהי מכם? כשאדם שרוי יחד – זכר ונקבה. שהקרבן השלם בא ממי שהוא שלם. שהוא נשוי לאשה. כי רק מי שיש לו אשה יודע להקריב קרבן, להקדיש חלקים מעצמו, לוותר על דברים משלו".
כל מי שזכה לחיי זוגיות צריך לנצל את ההזדמנות. לגמול בקרבו להיות מיטיב אמתי, להעניק, לתת, להקדיש ולהקריב.
