הבית היהודי ובית המקדש קשורים זה לזה בקשר הדוק. במהלך החופה מזכירים את חורבנה של ירושלים, מניחים לחתן אפר על הראש והוא שובר את הכוס, וגם בברכה אחריתא אנחנו מבקשים "מהרה ה' אלוקינו יישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים…". כמו כן, בית המקדש תמיד משמש כמשל שממנו לומדים עניינים נחוצים בבית יהודי.
בשניהם השכינה שורה – אצל "איש ואשה שזכו", ובבית המקדש שעליו נאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
כשצמים על החורבן אנחנו צריכים להתבונן ולחשוב למה זה קרה? למה החריב הקב"ה את ביתו?
בבית המקדש ראו את השכינה הקדושה במוחשיות, הקרבה לה' הייתה באופן הכי גלוי ומוחשי. היו שם נסים ונביאים, הקריבו קרבנות ושוררו שירה, לא היה דבר כזה שיהודי יחטא ולא יחזור מיד בתשובה. אך כשזה כבר לא קרה, כשהיהודים התרחקו מהבורא ושקעו בחטאים, כבר לא יכלה השכינה לשכון בתוכם. הבית חרב עקב התרופפות הקשר בין עם ישראל לאלוקיו. בחטאיהם כמו רמזו להקב"ה שאינו רצוי פה, במעשיהם שלא תאמו לשכינה הקדושה הם גירשו אותה – את השכינה.
בהשבחת הקשר בין איש לאשתו, כשעושים את ההיפך מהתרופפות, כשממלאים את הבית בשלום והופכים אותו למקום הראוי שתדור בו שכינה הקדושה, אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא: חזור להשרות שכינתך בינינו ובנה לנו את בית בחירתנו. כי כמו שאנחנו מסוגלים לעשות בביתנו הפרטי נוכל להוכיח זאת גם בבית שלך – בית המקדש השלישי.
יהי רצון שייבנה בית המקדש במהרה בימינו, ותחזור השכינה לשרות לעולמים בבית קודשינו, אמן!
