טבעו של אדם שהוא בחיפוש תמידי אחר חוויות חדשות וריגושים. הוא תמיד זקוק לגירוי טרי, להעז, ולהתנסות במה שהוא עד כה לא טעם ולא הכיר. אמנם רוב האנשים זקוקים רוב הזמן בעיקר למסד של יציבות, מתבססים סביב הידוע והמוכר ונתמכים על הרוטינה של השגרה, אבל בכל קביעות צריך תמיד להוסיף גם מימד של התחדשות. לכל שגרה צריכים ליצוק מפעם לפעם טוויסט בעלילה, וגם סיפור ידוע ומוכר אחרי זמן־מה צריך לצאת לאור במהדורה חדשה.
"אז איך אנשים נשואים כל־כך הרבה שנים?", נלחשת בביישנות השאלה מכאלו שמתביישים לערער בקול רם על המציאות הקיימת של זוגיות ארוכת טווח ושנים, "איך שורדים בלי שום התחדשות, במשך שבעים־שמונים שנה, אותם בעל ואשה?"
אבל האמת הינה, שהתחדשות אין פירושה בהכרח להמיר את הישן בחדש. אפשר להתחדש גם דרך יציקת תוכן רענן בתבנית הישנה, להוסיף נדבך חדש על היסוד הקיים.
לגלות פן חדש באישיותו של בן הזוג, לעבות את הקשר ברובד נוסף, להעז לדבר על ניואנסים שעד כה נשמרו חבויים עמוק בפנים. לשחרר, להרפות, לסמוך ולהאמין. שכבות של חיבור ואיכות בזוגיות שאין להן סוף.
אלא שזה דבר שקל להגיד, כי למעשה, כמו בכל הדברים בחיים, אנחנו נופלים במחוזות השטחיות, מתפשרים לרובד העליון של חיי היומיום. ואם במסגרת החיצונית אין שום חידוש, שכבר 15 שנים מדובר באותם בעל ואשה, אותם מעשים, ומעטפת הזוגיות של היום זהה לשלשום, ברור שהקשר ידעך מאליו.
אך גם לכך יש פתרון, ולמען האמת אפילו לא ממש צריך להתאמץ בשבילו, הוא פשוט עובד באופן טבעי, צריך רק לפקח עליו שלא יסטה מהמסלול וימשיך להעניק את האפקט הרצוי. מדובר בכוח ההתניה. לקחת שני גירויים שקורים לנו במוח במקביל אך בשני ערוצים נפרדים, ולגרום להם להתמזג, עד שהופעתו של האחד תגרור אחריו את תחושת הגירוי של השני, גם מבלי שזה יקרה באופן פעיל.
ונסביר: כל מה שאנחנו חווים, כל אירוע שמתרחש, כל דבר שמרגש, נקלט במוח. השכל מעבד אותו בכלים מחשבתיים ומעביר פקודה דרך התדרים לכל האיברים, שיגיבו בצורה מותאמת לסיטואציה. כגון ליד שתתרומם כדי להגן על הפרצוף שעומד לחטוף סטירה, לעין שתבחין ברמזור שהפך לירוק ובעקבותיו לרגל שתלחץ על הדוושה, ללב שיתרונן לשמע בשורה טובה, לשערות שייסמרו עקב הלב המפוחד למראה תאונה מחרידה, וכך בכל תחושה ופעולה.
לעתים שני תדרים שעובדים תמיד במקביל, מתמזגים לגירוי אחד. כך ניתן לראות הולכי רגל לוחצים עם הנעל על דוושה מדומה כשהרמזור מחליף צבעים. וזאת, היות שבדרך כלל הם נוהגים ברכב, וכשהרמזור מתחלף משדר להם המוח בשני תדרים – האחד להבחין בצבע ירוק, והשני ללחוץ על הגז. עם הזמן הפעולה מתמזגת אצלם, כך שהבחנה בצבע ירוק גוררת אחריו לחיצה על הדוושה.
כך גם מאלפים דובים בקרקס – מוליכים אותם על מסלול של גחלים לוהטות, ובמקביל משמיעים להם מוזיקה מלהיבה. הדובים קופצים כי הגחלים שורפות להם בעקב, אך כשהדבר נשנה הלוך וחזור עם מוזיקת רקע, משדר לו מוחו של הדב שבהישמע מוזיקה הוא צריך לרקוד.
ולענייננו: בתחילת חיי הנישואין, כשבני הזוג רק מתחילים להכיר הם מאוד מולהבים. מבחינה חיצונית, הרגש הטבעי של איש ואשה שנפגשים, וגם מבחינה פנימית, הם מתחילים לגשש קצת סביב האהבה. התקופה הראשונית הזאת מייצרת התניה בין רגשי הגוף לתחושות עמוקות של אהבה. התדרים הממוזגים מייצרים במוח מעגל קסמים. כך נמשכים למרות השטחיות המפתה לתוך נבכי הזוגיות הברוכה, וכך שום דבר לא נמאס גם בגיל שבעים.
