"כן" עניתי לו בקול ישנוני של אישון ליל, "הערתי אותך?" שאל בבהלה. "זה בסדר גמור" התאוששתי והרגעתי אותו, כי זה באמת המסר האחרון שאני מעביר לחתנים בשיעור יום החופה – "אתם יכולים להתקשר בכל שעות היממה כולל אמצע הלילה".
"נקלעתי לסיטואציה קשה מול רעייתי הטרייה" כמעט פרץ בבכי, "הכל בסדר, תרצה לשתף אותי?". הוא הסביר הכל וסיפר על האירוע והרקע שקדם לו, לאחר שפרק את העול הרגשתי בקולו שהוקל לו. "לילה טוב עזרת לי מאוד" איחל לי והודה משהרגיש מוכן לחזור לישון, "אבל תתקשר אליי מחר ונטפל בשורש הבעיה" המלצתי לו לפני שסגרתי את הטלפון.
***
"כמו שיש מחלה ורפואה באיברי הגוף יש גם כן חולי ורפואה בנשמה", כך כותב מרן החת"ם סופר זי"ע. הוא מסביר שחולי הנשמה משמעותה – תמיהה, ספק, התלבטות ופליאה שאדם מרגיש בליבו. בענייני לימוד, דעת והשגה, דברים שמפריעים לו בדרכי העבודה ומציקים לו על הנשמה.
החולי הזה – הבלבול והספק – לא באו לו, כותב החתם סופר – אלא כדי שימצא להם ארוכה ורפואה – שיחקור, יחשוב ויתבונן בדעתו עד שיעלה במדרגות ההשגה. כי בוודאי לא עלתה במחשבתו הקושיה, אם לא בשביל שיתרומם למקום יותר גבוה בהשגת תורה ודעת.
וכך הוא מפרש את הפסוק בפרשה (דברים יז ח) "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט…וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם…": "והיינו דכתי' כי יפלא ממך דבר למשפט דמשפט היינו דבר מתורץ ונכון…ולך יוקשה הדבר ולא תהי' משפט בעיניך אז תראה שתתבונן עוד בדבר ותחשוב אמיתת הדבר ועי"ז וקמת ועלית דהיינו שע"י הפליאה הזאת תעלה אח"כ למעלה במדרגה הנ"ל".
***
למחרת הייתי דרוך וחיכיתי לטלפון, אבל האברך לא התקשר. קיוויתי בשבילו שהכל הסתדר או שהוא מצא פתרון אחר, המשכתי הלאה בשגרה הברוכה והעמוסה. כעבור תקופה די ארוכה הוא ביקש להיפגש בעניין אחר, שאלתי אותו "מה קרה עם העניין ההוא, התגברת על המשבר?"
"האמת שלא ממש" שיתף בצער, בשעתו התגברנו איכשהו על המכשול החוצץ והדחקנו עמוק את שורש הדבר שעדיין ממשיך להציק ומדי פעם מוסיף לבצבץ.
גם בעיות בשלום בית, שאלות על זוגיות וספקות בהשקפה של חיי המשפחה – הם חולי הנשמה. בוודאי שהם לא עולים על ליבותינו ומפריעים לנו בביתינו, אם לא שנספיק להם תשובה ונמציא להם רפואה. הקדוש ברוך הוא לא יביא עלינו שום קושי או תמיהה, בשביל שנתבוסס בה. כל רצונו הוא שנחקור, נחשוב ונתבונן בדעתינו, איך מהקושי הזה אנחנו פורחים למעלה.
